מהו טיפול באבל ממושך (PGDT)?
טיפול באבל ממושך (PGDT) הוא טיפול פסיכולוגי מובנה ומבוסס מחקר, שפותח במיוחד להתמודדות עם הפרעת אבל ממושך. מדובר בהפרעה רגשית שבה האבל נמשך בצורה עזה ומשתלטת, גם לאחר שחלפו 6 עד 12 חודשים ממותו של אדם יקר. בניגוד לאבל טבעי שנחלש עם הזמן, האבל הממושך כולל תסמינים מתמשכים כגון: כמיהה עזה לנפטר, כאב רגשי עז, תחושת אובדן זהות, הימנעות מהתמודדות עם האובדן, וקושי לדמיין חיים משמעותיים בלעדיו.
PGDT מתמקד במנגנונים המרכזיים שמשמרים את ההפרעה, ומסייע למטופל:
- לעבד את המציאות הרגשית של האובדן
- להפחית התנהגויות הימנעות
- ולשקם את היכולת לחיות חיים מלאים ומשמעותיים
מרכיבים מרכזיים של הטיפול:
פסיכואדוקציה: למידה על תהליך האבל, תגובות רגשיות נפוצות, ואופן הפעולה של הימנעות שגורמת להתמשכות הסבל.
חשיפה בדמיון: שחזור חוזר של סיפור האובדן בסביבה בטוחה, כדי לאפשר עיבוד רגשי והפחתת מצוקה הנובעת מזיכרונות כואבים.
חשיפה לסיטואציות מהחיים : התמודדות מדורגת עם מצבים, מקומות או אנשים שנמנעו עד כה בשל הקשרם לאובדן.
חידוש קשרים : חיזוק מערכות תמיכה וחידוש קשרים משמעותיים עם הסביבה.
הצבת מטרות אישיות : הגדרה ומימוש של פעילויות משמעותיות התואמות את ערכיו ותחומי העניין של המטופל.
שילוב זיכרונות : עבודה עם הזיכרונות של האדם שנפטר, כך שיתאפשר עיבוד רגשי והמשכיות של קשר חיובי עמו.