טיפול ממוקד יחסים בין-אישיים IPT

"הבדידות היא החוויה האנושית הכואבת ביותר" - הארי סטאק סאליבן

טיפול בין-אישי (IPT) הוא טיפול קצר-מועד ומבוסס מחקר, שפותח כדי להתמודד עם דיכאון והפרעות רגשיות נוספות. הגישה נגזרת מתיאוריית ההתקשרות ומהרעיונות של סאליבן ומתמקדת באירועי החיים הנוכחיים של המטופל ובתפקוד החברתי שלו, כאמצעי להבנת סימפטומים של דיכאון והפרעות אחרות ולטיפול בהם. הרעיון של טיפול בין-אישי הוא כי ניתן לטפל בדיכאון, כמו גם בקשיים נפשיים אחרים, באמצעות שיפור דפוסי התקשורת וההתייחסות  כלפי אחרים. במסגרת הטיפול, המטפלים עובדים עם המטופלים כדי להבין כיצד הקשרים שלהם ואירועי החיים מתקשרים עם מצב הרוח. הם מסייעים לפתח מיומנויות שישפרו את התקשורת, יעמיקו את הקשרים וייגייסו תמיכה חברתית. במהלך הטיפול, מטפלי IPT מדגישים את האופן שבו התנהלות בין-אישית טובה יותר מובילה לשיפור סימפטומטי.

IPT מתקיים בדרך כלל לאורך 12-16 פגישות, שכל אחת מהן נמשכת כ-50 דקות. הטיפול מחולק לשלבים מובנים, כאשר בכל שלב מתמקדים באספקטים שונים:

• איסוף מידע והבהרת החוויות הבין-אישיות של המטופל.
• בניית מלאי בין-אישי (interpersonal inventory) והמשגה של היחסים המרכזיים.
• זיהוי תחום הבעיה המרכזי מתוך ארבעה תחומים: מחלוקות בין-אישיות, מעברי תפקידים, אבל/אובדן, או בדידות.
• יישום טכניקות חווייתיות ספציפיות, כמו ניתוח תקשורת או משחק תפקידים.
• פיתוח מיומנויות לשיפור תקשורת בין-אישית והעמקת קשרים.

הטיפול בנוי באופן הדרגתי – בתחילה מתמקדים בהבנת הדפוסים הבין-אישיים, ובהמשך עוברים לתרגול מיומנויות חדשות כשהמטופל מוכן לכך.

המוקד המרכזי בטיפול הוא זיהוי וטיפול באחד מארבעה תחומי בעיה בין-אישיים מוגדרים:

• אובדן - אבל ואובדן של אדם קרוב
• מעברי תפקידים - שינויים באורח החיים או בתפקידים שהאדם ממלא, כמו מעבר מנער לבוגר צעיר, מעבודה לפנסיה, פיטורין, גירושין ועוד.
• סכסוכים בין-אישיים - קונפליקטים עם אנשים קרובים
• חסרים בין-אישיים - קשיים ביצירת קשרים משמעותיים ושמירה עליהם

הטיפול מתמקד בתחום הבעייתי הספציפי ומפתח אסטרטגיות התמודדות מותאמות בהתאם לתחום שנבחר.

ב-IPT המטפל משמש כמנחה וכמלווה פעיל בתהליך השיפור הבין-אישי. תפקידו המרכזי הוא לעזור למטופל להבין את הקשר בין יחסיו למצב רוחו, ולפתח כלים מעשיים לשיפור התקשורת והקשרים החברתיים.

המשימות העיקריות של המטפל כוללות:

• עזרה במיפוי וזיהוי דפוסים בין-אישיים וקשרם למצב הרוח.
• הכוונה במיקוד על תחום הבעיה המרכזי והטכניקות הרלוונטיות.
• הדרכה בפיתוח מיומנויות תקשורת חדשות ויעילות יותר.
• תמיכה בתרגול וביישום השינויים בחיי היומיום של המטופל.
• עידוד גיוס תמיכה חברתית והעמקת קשרים משמעותיים.

הגישה הטיפולית משלבת בין מבנה ברור לגמישות המתאימה לצרכים הבין-אישיים הייחודיים של כל מטופל – תוך התמקדות בהווה ובשינויים מעשיים שיכולים להביא להקלה סימפטומטית.

"האם IPT מתאים למטופל עם אבחנות מרובות או מורכבות"?

 IPT פותח במקור לטיפול בדיכאון, אך הורחב בהצלחה למצבים נוספים, כולל הפרעות אכילה, פוסט-טראומה, דיכאון לאחר לידה ועוד. הגישה מתמקדת בקשיים בין-אישיים ובמעברים בחיים – נושאים שהם רלוונטיים לרוב ההפרעות הנפשיות. בכך IPT מאפשר טיפול יעיל גם כאשר קיימות אבחנות מרובות או מורכבות.

"האם המטופל צריך להיות בעל כישורים חברתיים מפותחים מראש?"

בהחלט לא – IPT מיועד דווקא עבור אנשים שחווים קשיים בתחום הבין-אישי. הטיפול מתחיל מהמקום שבו נמצא המטופל ובונה בהדרגה כישורים חברתיים, כגון כישורי תקשורת, יכולת הבעת רגשות, הקשבה פעילה וקביעת גבולות בריאים.

"ואם למטופל אין מעגל תמיכה משמעותי? איך IPT יכול לעזור לו?"
IPT לא מניח קיומו של מעגל תמיכה, אלא עובד על חיזוק או בנייה שלו מחדש. דרך מיפוי הקשרים הקיימים ובחינת תבניות התקשרות ותגובות רגשיות, המטופל לומד לגייס תמיכה או ליצור קשרים חדשים – גם מתוך בדידות או נתק.

"מה אם נראה כי הבעיה של המטופל היא תוך-אישית ולא בין-אישית?
במרבית ההפרעות, קיימים היבטים בין-אישיים שמעמיקים את המצוקה – גם כשנראה שמדובר בקושי תוך-אישי. IPT מתייחס לרגשות דרך ההקשרים החברתיים שמפעילים אותם, ומציע דרכים מעשיות לשיפור מערכות יחסים, הפגת בדידות והגברת תמיכה – כל אלה מחוללים שינוי ברובד התוך-אישי.

IPT פותח בשנות ה-70 על ידי ד"ר ג'רלד קלרמן וד"ר מירנה וייסמן, במקור כטיפול קצר מועד לדיכאון (Klerman et al., 1984).^[1] מחקרים קליניים מבוקרים הראו ש-IPT יעיל בטיפול בדיכאון, והוא הותאם בהמשך גם להפרעות נוספות כמו חרדה, הפרעות אכילה ועוד (Cuijpers et al., 2016).^[2] כיום, IPT מוכר כטיפול קו-ראשון מומלץ ביותר ע"י מספר ארגונים מרכזיים, כמו ארגון הבריאות העולמי (WHO).

[1] Klerman, G. L., Weissman, M. M., Rounsaville, B. J., & Chevron, E. S. (1984). Interpersonal Psychotherapy of Depression. Basic Books.

[2] Cuijpers, P., Donker, T., Weissman, M., Ravitz, P., & Cristea, I. (2016). Interpersonal Psychotherapy for Mental Health Problems: A Comprehensive Meta-Analysis. The American journal of psychiatry, 173 7, 680-7. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2015.15091141