טיפול באבל ואובדן במבוגרים PGDT

הפרעת אבל ממושך (PGD) הוא מצב נפשי שבו בעקבות אובדן של קרוב, האדם עם געגועים עזים וחשיבה מתמדת על הנפטר, לצד מצוקה רגשית קשה שפוגעת בתפקוד היומיומי. בניגוד לאבל רגיל, שעם הזמן נחלש ומצטמצם, PGD נמשך לאורך זמן וגורם לסבל רב ולפגיעה משמעותית בנדבכים שונים של החיים החברתיים, התעסוקתיים והאישיים.

הפרעה זו זכתה להכרה רשמית ב-DSM-5-TR (2022)  ובICD-11- , מה שמדגיש את החשיבות הקלינית שלה.

אנשים עם PGD חווים לעיתים קרובות תחושת בדידות עמוקה, פגיעה בזהות העצמית, חוסר יכולת להכיר באובדן, תחושת ניתוק רגשי, נטייה להימנעות. ההבדל בין PGD לאבל רגיל הוא בעוצמה, בתדירות ובפגיעה התפקודית.

טיפול בהפרעת אבל ממושך (PGDT) הוא טיפול מובנה ומבוסס מחקר, שנועד במיוחד לאנשים הסובלים מ-PGD, ומשלב גישות ספציפיות כמו טיפול בחשיפה ממושכת (PE), טיפול בין-אישי (IPT) וראיון מוטיבציוני (MI). הטיפול מבוסס על עקרונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, תיאוריית ההתקשרות ושיטות חשיפה הדרגתית, ומטרתו לטפל במחשבות, רגשות והתנהגויות לא מסתגלות שמשמרות את האבל הממושך.

צורה טובה לתאר את PGDT היא “ריפוי פצע רגשי עמוק". PGD הוא כמו פצע רגשי, וכאשר הוא לא מטופל הוא ממשיך לגרום כאב רב ומונע החלמה. כמו שפצע פיזי עמוק צריך טיפול הדרגתי, ניקוי וקבלת תשומת לב כדי להחלים, כך גם PGDT מתמודד בצורה שיטתית עם הכאב של האבל ומסייע לריפוי רגשי ולשיקום התפקוד.

בדרך כלל הטיפול כולל כ-16 מפגשים שבועיים, כל אחד באורך של 60-90 דקות, עם מבנה ברור אך גמיש לפי צרכי המטופל.

המרכיבים המרכזיים הם:

• פסיכואדוקציה: הסבר על מהו האבל ולמה התסמינים הממושכים נמשכים.
• ליווי לתהליך: התמודדות עם המורכבות סביב עיבוד רגשות הקשורים לאובדן.
• חשיפה לאובדן: התמודדות הדרגתית עם הכאב והמציאות של האובדן, באמצעות חשיפה בדמיון ובמציאות.
• משימות לשיקום החיים: תמיכה בהצבת מטרות אישיות משמעותיות וחזרה לפעילויות יומיומיות.
• שמירה על קשר רגשי בריא: פיתוח דרכים לשמור על קשר רגשי עם הנפטר מבלי להיגרר לגעגועים עזים.
• ויסות רגשי ודאגה עצמית: חיזוק מיומנויות לניהול רגשות חזקים ושיפור הרווחה היומיומית.

המטרה המרכזית היא לעזור למטופל לקבל בהדרגה את המציאות של האובדן, לעבד את הרגשות העזים ולבנות חיים חדשים ומשמעותיים. הטיפול אינו מיועד רק להקל זמנית על הכאב, אלא לטפל בשורש האבל ולהביא להחלמה אמיתית וארוכת טווח.

באמצעות חשיפה רגשית מובנית ושינוי מחשבתי, PGDT מפחית בהדרגה את ההימנעות הרגשית והאמונות הלא מסתגלות, כמו " אין משמעות לחיים בלעדיו" או "לעולם לא ארגיש שלם שוב". לאורך זמן המטופלים משיגים אינטגרציה רגשית, מפחיתים את עוצמת האבל ומתחילים להשתלב מחדש בחיים.

המטפל הוא מדריך אמפתי ומובנה, שמספק בטחון רגשי, בהירות, הכוונה עדינה וקצב מתאים למנוע עומס רגשי. המטפל תומך בתהליך רגשי מובנה, מסייע בזיהוי ובאתגור אמונות לא מסתגלות, מעודד פתיחות רגשית ומחזק אסטרטגיות התמודדות יעילות.

כמו שפצע פיזי דורש סבלנות וטיפול קבוע, כך המטפל נותן תמיכה עקבית שמאפשרת למטופלים להתמודד עם האבל, לשלב אותו בחייהם ולבנות חיים חדשים עם משמעות.

• חשש: "חשיפה לזכרונות כואבים תחריף את הכאב."
  • פתרון: מחקרים מראים שחשיפה רגשית מבוקרת בטיפול מובילה לריפוי רגשי משמעותי. תסמינים זמניים של אי נוחות נפשית הם שכיחים, אך בסופו של דבר מועילים.
• חשש: "המטופל עלול לחוש הצפה במהלך המפגשים."
  • פתרון: המטפלים מיומנים לווסת את קצב החשיפה, כך שהמטופל מתמודד עם האבל באופן מבוקר ויעיל.
• חשש: "האובדן של המטופל מורכב מדי לטיפול זה."
  • פתרון: PGDT מתאים גם לאובדנים מורכבים וטראומטיים, הודות לגישה גמישה ומובנית המותאמת לצרכים השונים.

מטא-אנליזות של ניסויים מבוקרים מראים ש-PGDT  הוא הטיפול המוביל להפרעת אבל ממושך, עם יעילות גבוהה משמעותית בהשוואה לטיפולים תומכים כלליים או לטיפול בדיכאון. המחקרים מדווחים על הפחתות משמעותיות בתסמיני האבל ושיפור בתפקוד החברתי-נפשי, מה שמדגיש את יעילותו ועמידותו לאורך זמן. (Reynolds et al., 2023; Shear et al., Grief and Prolonged Grief Disorder Handbook, 2023)